העלייה להר בית חיינו אתמול, עברנו את ה-2000 איש בהר. מוזמנים להצטרף... לִצְפות... ולְצַפות

[אוריאל פרנק‎]

בס"ד 

מ"ד למטמונים 

נ"א שנים לשחרור חברון, מצפה יריחו וכל יהודה ושומרון

1. מצ"ב מייל משכני, שאתמול פגשתיו בצאתו מהמקווה, כחתן ההולך לראות פני מלך... 

הלוואי שנזכה כולנו!

2. בהמשך מצ"ב ד"ת מהרב י"צ רימון סביב דברי הקאדי: 

"אם מקום המקדש בהר הבית, הרי שאתם הייתם לפנינו, ואם כך, אנחנו צריכים לפנות את המקום ולתת לכם אותו!"

אפ"ר

הודעה שהועברה
מאת: איתי שבת <1sh...@gmail.com>
תאריך: 14 במאי 2018 בשעה 10:22
נושא: עליתי והייתי שותף לעלייה להר בית חיינו אתמול, עברנו את ה-2000 איש בהר. מוזמנים להצטרף ולצפות 

https://www.youtube.com/watch?v=4OXMYS-lRGE

-- 

בתאריך 13 במאי 2018 בשעה 15:32, מאת JobKatif תעסוקטיף <in...@jobkatif.org>:

דבר תורה שבועי Weekly Dvar Torah  View this email in your browser English to follow מה הטריד את הקאדים במשלחת בקפריסין? לפני כמה שנים נסעתי לקפריסין למפגש של מנהיגים דתיים - רבנים, כמרים וקאדים מהארץ. מטרת הנסיעה הייתה לנסות ולשוחח על דברים משותפים, כך שיקטן במעט המתח הקיים. לכן גם נעתרתי לבקשה - כדי לנסות להוסיף רוגע בארץ. התבקשתי לתת הרצאה על ירושלים. החלטתי שלא להסתבך. אינני אוהב פרובוקציות, אינני אוהב מלחמות ואינני אוהב לריב עם אנשים. לכן החלטתי לדבר רק על ירושלים של העבר, ולא להתייחס להווה ולעתיד. התחלתי את ההרצאה במצגת ובהסבר על הר המוריה, מקום העקדה, ועל ההסבר היכן היה בית המקדש. ולפתע - צעקות! מהומות! הקאדים משתוללים. לא הבנתי על מה יכולה להיות מהומה; הרי עוד לא אמרתי כלום... אחד הקאדים קם ואמר: "בית המקדש לא היה בהר הבית!" אמרתי לו: "עובדה פשוטה היא שבית המקדש היה בהר הבית - עובדה היסטורית ברורה, עובדה ארכיאולוגית, ואף יש מקורות מוסלמיים עתיקים הכותבים זאת כדבר ברור". אך הוא עמד בשלו, בצעקות: "בית המקדש לא היה בהר הבית!" כשראיתי שאין לי אפשרות לשכנע, שאלתי אותו: "מה אכפת לך היכן היה המקדש? מדוע אתה כל כך כועס?" והוא ענה: "אם מקום המקדש בהר הבית, הרי שאתם הייתם לפנינו, ואם כך, אנחנו צריכים לפנות את המקום ולתת לכם אותו!"   *  *  *   "ירושלים בעי דרישה". המשנה (ראש השנה ל ע"א) אומרת שיש לעשות "זכר למקדש", ולכן תיקן רבן יוחנן בן זכאי ליטול ארבעת המינים בכל ימי חג הסוכות בכל מקום (ולא רק במקדש). הגמרא שואלת מניין שעושים זכר למקדש, ומבססת דבר זה על פסוק מירמיהו (ל', יז): ומנלן דעבדינן זכר למקדש? דאמר קרא "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" - מכלל דבעיא דרישה. מדוע צריך פסוק שילמד אותנו שצריך לעשות זכר למקדש? האין זה דבר שברור מאליו? מסתבר, שלא די שהפסוק מאפשר לעשות זכר למקדש, אלא שהוא מגדיר מהו זכר למקדש. ההבנה הפשוטה היא שעושים זיכרון למקדש - לזכור מה שהיה. אך בזיכרון ישנו חשש גדול: בדרך כלל אנשים זוכרים דברים שהיו ואינם יכולים להיות עוד. הבולט שבהם הוא יום זיכרון למת (כמובן אנו מצפים לתחיית המתים, אבל במובן הפשוט, המיידי, מדובר על זיכרון העבר). הפסוק מברר שזכירת ירושלים איננה זכירת העבר, אלא עליה להיות עם הפנים אל העתיד - "דבעיא דרישה": אנו זוכרים כדי לדרוש ולתבוע, כדי לזכור כל העת שירושלים שלנו, ושהיא עתידה בע"ה לחזור אלינו. אין כאן רק זיכרון העבר, אלא געגוע ודרישה, בבחינת "מהרה יבנה המקדש". ירושלים בעי דרישה. אם הדברים יהיו ברורים לנו, הרי שבע"ה ובתפילות מרובות נזכה במהרה לבניין ירושלים: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם"! What Upset the Kadis in Cyprus? Several years ago I was invited to participate in a gathering of religious leaders in Cyprus– Rabbis, priests and kadis – all from Israel. The purpose of this gathering was to try and mitigate the existing tensions in Israel by discussing subjects that were common to all participants. I accepted the invitation, hoping to contribute to serenity in our land.   I was asked to lecture on the subject of Jerusalem. I wished to avoid complications. Since I dislike conflict and confrontations, and abhor provocations, I decided to speak only about Jerusalem in the past, and not address the present and future. I began the lecture with a presentation, explaining about Har HaMoriah, the Binding of Isaac, and where the Temple stood. Suddenly – pandemonium! Shouting! Kadis on the rampage! I couldn't understand what the uproar was all about; after all - I hadn't said a thing yet… One of the kadis rose and said: "The Temple never stood on the so-called 'Temple Mount'!" I told him: "The presence of the Temple on the Temple Mount is simply indisputable – both historically and archaeologically. There are even ancient Moslem sources which state this clearly." But he would not budge and continued to yell: "The Temple was never there!" Realizing I could not convince him, I asked: "Why are you so angry? Why do you care where the Temple stood?" His answer was: "If the Temple was where you say it was, it means that you were there before us, and if so – we would have to relinquish and turn the place over to you!"      *  *  * "Yerushalayim must be sought after". The Mishna (Tractate Rosh Hashana p.30a) requires that we actively "perpetuate the memory of the Mikdash". This is the reason for R' Yochanan ben Zakai's decree to shake the Four Species everywhere (and not only in theMikdash) during Sukkot. The Talmud asks what the Scriptual source for this practice is, and bases it on a pasuk from the book of Yirmiyahu: "Where do we learn that one must 'make a remembrance for the Mikdash'? It is written 'For I will restore health unto thee and I will heal thee of thy wounds, saith the Lord, because they have called thee an outcast: She is Zion, there is none that seeketh her out' – thus implying that Zion must be sought after." Why do we need a pasuk to teach us to remember the Mikdash in practice? Is it not self-evident? It seems that not only does the pasuk enable us to remember the Mikdash in practice – it also defines what constitutes a remembrance. The simple understanding is that this causes us to remember the past. However, the serious problem with memory is that we usually remember things of the past – that can never be again. The most obvious of them is a person who passed away (of course we await tchiyat hametim, the resurrection of the dead, but at the present time this is a memory of the past). The pasuk in Yirmiyahu makes it very clear that we must remember Yerushalayim and theMikdash not only as something in our past – but rather looking towards the future – as something that must be sought after! Our memory causes us to seek Yerushalayimpersistently, to be constantly aware that she is ours – and that eventually she will return to us in her entirety! This is not only a nostalgic memory of our past – it is a yearning for the future, a quest – "Speedily shall the Mikdash be built"! Yerushalayim must be sought after! If we understand this – then, please G-d and with the aid of many heartfelt prayers, we will merit seeing the swift re-building of Yerushalayim: "And to Yerushalayim, your city, may you return with compassion, and may You dwell within it, as You have spoken. May You rebuild it soon, in our time, as an everlasting structure!" רצים למשנה למה לבזבז את השעות היפות ביותר בקיץ כשאפשר לרוץ למשנה? 'רצים למשנה' מבית סולמות, בראשות הרב יוסף צבי רימון, מנגישה לילדים תוכן תורני ייחודי ואיכותי במהלך חופשת הקיץ - ובחינם. סרטוני התכנית מציגים את המשנה באופן חדשני שמעורר השראה ללימוד תורה בשמחה ובאמצעות שיטת לימוד הנותנת כלים לניתוח הטקסט וכן להמשך לימוד עצמאי של המשנה.  אנו בעיצומו של גיוס המונים ונותר עוד שבוע בלבד!  בואו להיות שותפים בקיץ משמעותי לילדי ישראל. ממשיכים את החינוך גם בחופש הגדול.  לדף התרומה לחצו - כאן לאתר רצים למשנה לחצו - כאן Copyright © 2018 Sulamot, All rights reserved. You are a friend of Sulamot. Facebook: Achotenu Ta'asuChayil Phone number: 08-672-5671 Mailing address: Sulamot POB 214 Alon Shvut 9043300 Israel Add us to your address book unsubscribe from this list    update subscription preferences