בסוד שיח - בשלח
אוריאל פרנק
סיפר לי חברי הטוב ,בנג'מין פרל [לונדון] : לפני זמן מה הייתי בברוקלין לביקור ושמעתי על פטירת הרב אורי הלמן זצ"ל, תלמיד ישיבת מיר בשנחאי ומנהל בית ספר "בית יעקב" בבורו פארק על אלפי תלמידותיו.
סברתי שיהיה זה מן הראוי לנחם את משפחתו יחד עם רעייתי, ד"ר שושנה פרל.
כשהגענו לבית האבלים, עלינו במדרגות לקומה ראשונה ומולנו ירדה במדרגות נציגות של עיריית ניו יורק, בראשה צעד ראש עירית ניו יורק, מר דיבלאסיוס. הבנתי מייד, ביתר שאת, שהנפטר היה מוערך גם
אצל גדולי המדינה וחשוביה.
אחד הבנים האבלים, נשיא הכבוד של מוסדות "אהל" בניו יורק, ידידי הרב משה הלמן, ישב מוקף "פני הקהל" וסיפר את המעשה הבא, שקרה עם אביו המנוח, סיפור שזה עתה שמע לראשונה מאחד המנחמים.
נוהג היה המנהל ללכת ישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית לבית הספר. בהגיעו למשרדו היתה מזכירתו האישית מגישה לו כוס קפה ועוגת גבינה. כדרכה, וכפי שנהגה כך שנים רבות, אחרי כמחצית השעה היתה חוזרת למשרדו להוציא את הכוס והצלחת הריקות.
באחד הימים כאשר נכנסה לחדר ראתה שהמנהל בפעם הראשונה בשנות דור, לא שבר את צומו ולא שתה את הקפה. מחזה זה חזר על עצמו שוב ושוב כל חצי שעה עד השעה 12.
המזכירה שאלה את המנהל האם הוא רוצה כוס קפה חם? המנהל השיב: לא, תודה. הוסיפה לשאול: האם אתה לא מרגיש טוב חלילה. "לא, ב"ה הכל כשורה". אז מדוע אינך אוכל היום? ענה לה המנהל: "היום בשעה 1 אני צריך להחליט האם לזרוק תלמידה שאינה מתנהגת כראוי וגם קצת מתחצפת. היום אני עוסק בדיני נפשות וההלכה היא שבית הדין צם בימים שבהם דנים דיני נפשות..."
עם כאלה מנהלים , אין אני מתפלא שבית הספר מתנהל על רמה גבוהה. יהי זכר המנהל הרב אורי הלמן ברוך.
י' שבט יום ההסתלקות של האדמו"ר הריי"ץ זצוקללה"ה , י"א שבט עולם החסידות הרקיע שחקים עם כניסתו של כ"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון לכהן כאדמו"ר השביעי של חב"ד.
שבת שלום ומבורך וישועות בכל המצטרך. שאול יצחק שיף / רעננה