לכל קהילת מכללת הרצוג, ברכת ה' עליכם!
קבעתי פעם פגישה עם אבי מורי זכרונו לברכה ברחוב מסוים, בשעה מסוימת. אחרתי מאד וחששתי שציערתי אותו בכך שהצרכתי אותו לעמוד ולהמתין. כשהתקרבתי, מצאתי אותו שקוע כולו בהתבוננות בקן נמלים, והייתי צריך להסב את תשומת לבו לכך שהגעתי. כמובן, לא נצרכתי להתנצל על האיחור מכיון שהוא כלל לא חש בזמן שחלף.
נניח את הדיון במידות הטובות שלמדתי מאבי מורי להזדמנות אחרת ונתמקד רק במה שניתן ללמוד מהאופן שבו התבונן בקן הנמלים.
המביט מרחוק בקן נמלים רואה המון גרגרים שחורים, דומים או ממש זהים. מבט מקרוב מגלה שיש שם התרחשות פועמת, חיה, שכל נמלה היא יצור נבדל שעסוק בפעילותו, שהנמלים כולן אצות רצות, זו לכאן וזו לכאן, זו טעונה וזו פורקת, זו נתקלת וזו עוקפת. מבט קרוב עוד יותר, באמצעי הגדלה, יחשוף עוד ועוד פרטים, הבדלים ותופעות, כפי שיודע כל חוקר טבע. התבוננות מקרוב בפועלה של כל נמלה לא רק מסקרנת, אלא גם חושפת עולם שלם של חיים, עולם עשיר ומגוון.
אם בנמלים כך, בבני אדם על אחת כמה וכמה. כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות, אפילו אם הם תאומים זהים. הקדוש ברוך הוא, שלא כמו מלך בשר ודם, טבע אינסוף מטבעות בצלמו כדמותו, ואין אחד מהם דומה למשנהו.
פרשת קרבנות הנשיאים בפרשת נשא מלמדת דבר דומה. התורה חוזרת שתים עשרה פעמים בדיוק מוחלט על תיאור פרטי הקרבן, עבור כל נשיא ונשיא. הדבר אינו נובע חס ושלום מחוסר יכולת לגיוון ספרותי, שהרי אפילו על עשרת הדברות לא חזרה התורה פעמיים בדיוק. לעולם החזרה בתורה מוסיפה גוון חדש לסיפור או למצווה. רק כאן, זהו המקרה היחיד בתורה כולה, שבו מתרחשת תופעה שכזאת. והלא ניתן היה בנקל לכתוב את הרשימה פעם אחת, למנות את שמות הנשיאים ולציין שזה היה קרבנו של כל אחד ואחד מהם. לשם מה נצרכה החזרה המייגעת?
הרעיון שברצוני להציע הוא, שלמרות שהתורה חזרה מילולית שתים עשרה פעמים על אותה רשימת הקרבה, לא היו שני נשיאים שהקריבו אותו קרבן. כל אחד מהם חווה אחרת את הקרבן, כיוון אחרת את הכוונות וגם ייצג שבט אחר שיש לו אופי שונה ומורשת שונה. החזרה של התורה דורשת מאתנו להתבונן שוב ושוב על רשימת הקרבנות ולמצוא טעמים מחודשים בכל חזרה וחזרה. התורה מבקשת מאיתנו לקרב את המבט ולהעמיק אותו. שנים עשר נשיאי ישראל אינם טור נמלים, גם אם הם נושאים בדיוק את אותן קערות, מזרקים, כפות, סולת, קטורת ובעלי חיים.
אנחנו חיים בעולם שמחפש חוויות וריגושים. החיפוש אחריהם מחייב חידושים מתמידים. הישן משעמם. התרבות הצרכנית מרגילה אותנו לקנות ולצרוך חדשות לבקרים כדי להתרענן ולהתחיות. התרבות המקדשת את הפרט וייחודו, דורשת מכל אחד להתלבש אחרת, להשמיע קול ייחודי, להיות שונה, אם לא ממש חריג, שאם לא כן, קולו לא יישמע והוא יבלע בהמון כאחת הנמלים.
גם כלפי עולם המצוות עולה הדרישה להתחדש, להחיות, לגוון. התביעה החזקה ביותר באה מכיוון התפילה: איך אפשר לחזור כל יום על אותן מלים, אותו נוסח ומנגינה? חייבים לחדש ולגוון, נחוצה מקוריות.
והנה מלמדת אותנו התורה בפרשת הנשיאים שאין הדבר כן, ודאי לא באופן מוחלט. גם כשכל חיילי הפלוגה לובשים אותם מדים, אין זהות ביניהם, לא רק במראה פניהם הם שונים, אלא גם באופן שבו כל אחד מהם לובש את מדיו! יהודי שמתפלל שלש תפילות ביום וקורא את שמע לפחות פעמיים ביום, אינו חוזר פעמיים על אותה תפילה, גם אם המילים זהות. קל וחומר, שני יהודים שעומדים זה לצד זה בבית הכנסת. אם הם מתבוננים מרחוק על אותיות הסידור, נראה להם הדף כאוסף נמלים שחורות, אבל אם כל אחד מהם נותן ליבו לכל משפט ולכל מילה, מתבונן בהם בתשומת לב, יגלה עד מהרה את השונות, את ריבוי הפנים, ואת האפשרות להתחדש ולחדש בכל תפילה ותפילה.
ששים רבוא גברים עמדו בהר סיני, וכמספר הזה גם נשים ועוד כהנה וכהנה ילדים. אין שניים מהם ששמעו את אותה תורה, ואין שניים מהם שקיבלו את אותן תרי"ג מצוות, למרות שאותה תורה ניתנה לכולם. כשירדו מלאכי השרת והניחו כתרים על ראשו של כל אחד ואחד מהם, הם נשאו את ראשו של כל אחד מבני ישראל והביעו בכך את שמחתו של נותן התורה, להופעה הרב-גונית והרב-קולית של תורתו המשתברת לגוונים ובני גוונים, כמספר בני ישראל. הרבה יותר משבעים פנים: ששים ריבוא אותיות. כל אחד והאות שלו, כל אחת והאות שלה.
אחד הדברים שעלינו ללמוד ולתרגל בעקבות קבלת התורה בחג מתן תורה הבא עלינו לטובה, ובעקבות קריאת פרשת "נשא את ראש" הצמודה אליה זו היכולת למצוא את העושר והגיוון, את הייחוד והטעם, בלימוד התורה ובקיום מצוותיה גם בלי להזקק לזיקוקי די-נור של חידושים והמצאות חדשות לבקרים. למצוא את הטעם המחודש גם ברגיל וגם בישן.
הכושר הזה יכול להועיל לא רק לתפילה ולאופן קיום המצוות, אלא גם ליחסינו עם בני אדם, במיוחד עם הקרובים לנו שאנו מורגלים בהם וכביכול איננו מוצאים בהם חידוש. ובעצם, גם ליחסנו אל עצמנו, מעשינו ושגרת חיינו.
אף פעם לא משעמם. אם נדמה לך שמשעמם, התבונן בקן נמלים, אחרי העיון תגלה שיש בו לא פחות ריגושים מאשר בסמרטפון המשוכלל ביותר.
יהי רצון שנזכה שיפתחו לבנו ודעתנו לקבלת התורה בכל מרחביה.
חג שמח ושבת שלום
יהודה
