בליל ירח מלא יצאנו כל"ו עמיתים לטיול מסוג אחר, בשוטט"ות, טיול שהרעיון שלו הוא להכיר יחד את פנימיות לוח השנה היהודי, לדבר ולחוות את הדברים ואיפה זה פוגש אותנו בחיים, ואת זה לעשות לא בין כותלי בית המדרש אלא דווקא בדרך, בקסם שלה. לזה חשבנו לחבר גם את היכל השירה והפיוט, כדי לפתוח את הנשמה לקבלת האורות שיש בתורתנו הקדושה.
לשם כך רתמתי את חברי, ליאור אבנרי, מטפל זוגי ומשפחתי, שבחר בעקבות מר-חשוון לדבר על נושא המרירות - ומה עושים איתה.
כמיקום בחרנו את האיזור שמכונה הגבעות הדרומיות של מודיעין, ובפרט ח'רבת בארית וח'רבת קנובה, איזור קסום גם בלילה.
התחלנו בשיחה על הנסיון להגדיר מהי מרירות, לאפיין אותה, את האנשים שמופיעים במקורות כאנשים הנוגעים במרירות בצורה כזו או אחרת (עשו, חנה ועוד).
לאורך הסיור, שהיה סך הכל לאורך 3 ק"מ, אבל במרחבים אחרים הוא היה שיטוט של ממש, הצגנו את גישתם של כמה מגדולי ישראל לאורך הדורות לנושא, את גישתו של הרבי מלובביץ' ("...כיוון שבדורנו אין לנו כח לעניין המרירות וכו'..."), של המגיד ממזריץ' ("...שלא יוכל אדם לבוא לקבלת אמיתת רזין דאורייתא והשגת עמקות האמיתית באור אין סוף, בלתי אם יש בו המרה השחורה הטבעית...") , של רבי נחמן ("...היינו זה ידוע כי לשלום צריך מרירות...") ושל הזוה"ק ("...אמר רבי יצחק, משל למתוק ומר, שאין אי יודע טעם של מתיקות עד שטועם מרירות"...). ליאור, בעדינות ובהקשבה, הוביל שיח מעניין בין האנשים במהלך הלימוד.
דיברנו על מרירות בהקשר של ארץ ישראל ותקופותיה השונות. על תפיסת הערבים אותנו משל היינו הצלבנים, חזיון תעתועים חולף שבסוף יעבור מן הארץ, לכאורה, גם אם זה יקח עוד כמה שנים, ועל איברהים פאשה ב-9 שנים מעניינות ומרירות-מתוקות בחייה של הארץ.
את הטיול חתמנו בקפה ובשוקולד מרירים, איך לא,...משלושה סוגים שונים...;)
ועל כל אלו, סיימנו בהלכה שאומרת ש"צריך לפתוח (בבית הכנסת) פתחים...כנגד ירושלים" והצענו לקרוא זאת כך שכל אדם צריך לפתוח פתחים (בתוך לבו) כנגד ירושלים. ובהמשך לכך למדנו יחד את שירו של ר' ישראל נג'ארה, שגם הוא מדבר על פתיחת שערים - "שער פתח דודי", בעיבוד של שם טוב לוי למוזיקה מהרי האטלס.
אכן. שוטטות של ממש, עם טעם של עוד.
הטיול הלילי הבא יתקיים אי"ה ביום חמישי ט"ז כסלו תשע"ז (15.12.16) באיזור מושב גמזו, לאורך של כ-5 ק"מ. ויעסוק באופן מעורר בנושא השינה.