זכרונות
איתמר פולק
דור שלו
זו יותר חוויה אישית שלי ולא סיפור על אבישי, אבל בכל זאת.
לא הייתי מאלו שהייתה להם היכרות קרובה עם שינדלר, אך הירצחו הפגיש אותי בפעם הראשונה בחיי עם המושג חלל, תודעת הסתלקותו של אדם שבמובן הכי פשוט מותירה בך חלל שאינך יכול לתאר ואינך מצליח למלא.
ייתכן שהיה זה רצף האירועים המטורף שעברתי. איך שבדיוק יומיים לפני הפיגוע פגשתי את אבישי בליפשיץ ודיברנו מעבר לרגיל. אותו ערב בישיבה עם הידיעות על הפיגוע וחוסר ההבנה איך חבר שזה עתה פגשת נלקח ממך בצורה כה פתאומית. ומעל הכל, הלוויה והחתונה שהיו כה צמודות בניגוד כה בלתי אפשרי. קשה לי לתאר את ההרגשה איתה הסתובבתי באותו ערב. אני רק זוכר שבאיזשהו שלב הערבוב של השמחה והעצב פירק אותי. התיישבתי ליד אמא שלי, שגם הייתה באותה חתונה, והתחלתי לבכות ללא מעצורים. חוסר יכולת להכיל את כל מה שהתרחש, למלא את אותו החלל שנפער בי.
היום, כשאני חשוב על שינדלר ועל הדברים שאני זוכר ממנו, מחייו ומהסיפורים ששמעתי אחרי מותו, אני מנסה למלא את החלל הזה בשאיפה לתכונות הטובות שהיו בו. גם אם התחושה הזאת לא מלווה אותי כל הזמן, ישנם דברים קטנים שחוזרים ומזכירים לי אותו. שמעתי מאודי או מרזיאל סיפור על איך פעם אחת ראה אבישי מישהו זורק חתיכת נייר על הרצפה. הוא הלך, הרים את הנייר, ורק אמר לו בעדינות: "ארץ ישראל יפה". מאז ששמעתי את זה, בכל פעם שאני רואה לכלוך על הרצפה, אני נזכר בו, אוסף את הלכלוך, ואומר לעצמי: "ארץ ישראל יפה".
בצפירת יום הזיכרון איני עומד בראש מורכן. אני עומד מתוח בראש מורם, גאה באותם אנשים שהתהלכו בינותינו. ולוואי ונזכה לראות וללמוד לא רק ממעלותיהם של אלו שהיו ואינם, אלא שנזכה לראות מעלת חברינו שאיתנו. ויש כל כך הרב דברים טובים לראות.
יום עצמאות שמח.
דור.
--
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'מחזור ל' ישיבת ק"ש' בקבוצות Google.
כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אל 30YK8+un...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.
